הומאופתיה - מדע

המושג הומאופתיה מורכב משתי מילים ביוונית אומאוס ופתוס כאשר פירושן דומה וסבל. 
הומאופתיה מבוססת על עקרון של דמיון כאשר הטענה היא כי גורם המביא לתופעות של סבל באדם בריא בגוף ואו בנפש, אותו גורם יתרום לריפוי מאותה מחלה המציגה תופעות דומות.

בגרמניה של המאה ה- 18 רופא סמואל כריסטיאן הנמן פיתח גישה רפואית ממשית המבוססת על שני עקרונות הדמיון והמיהול, והוא בעצם אבי השיטה.

הנמן האמין אשר בידי הגוף יכולת ייחודית לריפוי עצמי, בדומה לרפואה הסינית, מצב חולי הינו תוצר לוואי של חוסר איזון ביכולת הריפוי העצמית או במטען האנרגטי של הסובל.עקרון המיהול טוען שאין השפעה לכמות החומר הפעיל בתכשיר המהול ההשפעה הביולוגית של החומר נשמרת. הדוגמא הטובה ביותר זו חיסונים.

על פי תורת ההומאופתיה התרופה המתאימה הינה תרופה העונה על הסימפטומים, תכונות האופי ומצבו הנפשי של המטופל ורק התרופה אשר עונה על שלושת התכונות האלו תביא לריפוי ע"י הושבת האיזון.

עד היום הומאופתיה שמרה על פופולריות באירופה בעיקר בגרמניה, ב-1996 הומלץ לצרף את ההומאופתיה לפרקטיקה רפואית על ידי הפרלמנט האירופי לאחר מחקר מעמיק על יעילות השיטה, נבנה מסלול הכשרה מיוחד לרופאים המקנה להם תואר מומחה בהומאופתיה.

השקפת ההומאופתיה היא שדיכוי תהליך המחלה אינו רצוי, לכן שיטת הומאופתיה משתמשת בחומר דומה לזה הגורם לסבלו של המטופל. החומר במיהול הומאופתי עשוי להיות בעל פעילות מנוגדת באדם הבריא מאשר פעילותו באדם הסובל ממחלה.
ספר התרופות ההומאופתיות קרוי מטריה מדיקה והוא מבוסס בעיקר על תצפיות לגבי השפעתם של חומרים שהופקו או התגלו באמצעות תהליך בחינה.

הנמן, מייסד ההומאופתיה, ביצע תהליך הבחירה הראשונה על חומר בשם כינין, שהיה בשימוש לטיפול במלריה, בנסיון להבין מדוע החומר יעיל בהדברת טפיל מלריה. הנמן ניסה על עצמו מנות חוזרות של מיהול כינין במינון גבוה בהרבה מן הנהוג ופיתח תופעות אופייניות למחלת מלריה. על ניסוי זה בעצם הנסן ביסס עקרון הדמיון אשר נוסה פעמים רבות עם חומרים אחרים.

לעומת רפואה הקונוונציונלית המבוססת על איתור חומרים המנטרלים את גורם המחלה, הומאופתיה מחפשת את תופעות הלוואי ודמיונן לסימפטומים של מחלה, כדי לכוון את המטפל לעבר יעילות אפשרית של החומר שיפעל כנגד המחלה.